תאילנד
לאוס
קמבודיה
סין
ויטנאם
פיליפיניםקורס צלילה - הים האדום או הים התיכון?
אחרי שהתקבלה בידי ההחלטה לעשות קורס צלילה בארץ הקודש, הייתי צריך לבחור היכן. הים התיכון או ים סוף? בשבילי התשובה הייתה פשוטה מכיוון שהיה באפשרותי להקציב שבוע שלם לטובת העניין. בים סוף, לעומת הים התיכון, הראות מתחת למים הרבה יותר טובה, יש הרבה יותר מה לראות, והתנאים נוחים יותר גם מבחינת הכניסה למים (אין צורך בסירה), גם מבחינת טמפרטורת המים, וגם מבחינת הזרמים.
את הקורס עברתי במועדון מאד מומלץ שנקרא “קורל סי דייברס”. לא אשווה אותו למועדונים אחרים מכיוון שאת הקורס עברתי במועדון אחד. אם יחסי אנוש טובים ורמת הדרכה גבוהה זה מה שאתם מחפשים, אז זה מקום טוב להתחיל בו. הקורס אורך שבוע ימים, כאשר בחמשת הימים הראשונים עוברים הסמכה לכוכב ראשון (היתר צלילה עד לעומק 18 מטרים), ובשישי-שבת עוברים התמחויות נוספות שנותנות הסמכה לכוכב שני (היתר צלילה עד לעומק 30 מטרים).
כאבי אוזניים ופימפום
החשש העיקרי שהיה לי לפני שהגעתי לקורס היה כאבי אוזניים. כאבים כאלו עלולים להיגרם כתוצאה מהלחץ הגדול שנוצר על האוזניים בעת העמקה. הדרך לשחרר את הלחץ, או נכון להגיד, להשוות את הלחצים באוזניים ובסינוסים, היא באמצעות פעולה פשוטה ששמה “פימפום” (סתימת פתחי האף בעזרת האצבעות ונשיפה קלה של אוויר דרך האף. פעולה שעלולה לגרום לכם נזק אם אינכם מעמיקים). כאשר הסינוסים חסומים או כאשר אנחנו מצוננים, פעולת הפימפום עלולה להתגלות כקשה או בלתי-אפשרית. אז מתחילה הבעיה האמיתית. אי אפשר להעמיק מבלי להרגיש כאבים עזים, מה שבסופו של דבר עלול לגרום לנזק לעור התוף.
איפה האוויר?
השוק שעלול לחטוף צולל מתחיל בצלילות ראשונות הוא חוסר היכולת לנשום באופן טבעי מתחת למים. הכרתי את העניין עוד בצלילת ההיכרות לפני מספר שנים, ולכן זה לא היה מה שהטריד אותי. בזמנו לקח לי כחמש דקות להבין שהחמצן נמצא שם רק שהוא מגיע ממקור אחר.
לימוד עצמי
בקורל סי דייברס קיימת שיטה שלא מצאתי במועדונים אחרים - לימוד עצמי. שולחים אליך הביתה את הספר המסביר על עקרונות הצלילה וסרט די.וי.די המכיל את רוב הסרטים שבהם צופים בקורס. שבועיים מראש הם זמן מספק כדי לעבור על הספר ולצפות בכל הסרטים. לי זה עזר להבין את מהלך הקורס, והוריד ממני את המעמסה לקרוא את הספר שוב. החומר נכנס לראש טוב יותר כשנמצאים בשיא ההתלהבות לקראת תחילת הקורס, והרבה פחות טוב כשמופעלים עליך לחצים של לקרוא את הספר כמה שיותר מהר. בקיצור, מומלץ בחום למי שהדבר יכול להתאפשר עבורו.
בעיית האיזון
הבעיה שנתקלתי בה במהלך הימים הראשונים הייתה איזון. על כל צולל להיות מאוזן כאשר הוא צולל מסיבות רבות ומגוונות, אם זה כדי לא לפגוע באלמוגים או כדי לא להעמיק למטה מהר מידי או לעלות למעלה מהר מידי, שתי סיבות שעלולות לגרום לנזקים בריאותיים קשים אם לא שמים לב אליהן, אבל הסיבה החשובה מכולן שגיליתי אותה רק אחרי שהצלחתי לשלוט בהצלחה על האיזון שלי במים היא ההנאה מהנוף התת-ימי. קשה לתאר את ההרגשה המופלאה של צלילה מתמשכת כאשר הגוף שלך נמצא כל הזמן בגובה של עשרים סנטימטרים מעל הקרקעית, וכאשר עשרות קילוגרמים דחוסים על הגב בצורה של מיכל חמצן, משקולות וציוד אחר. האפשרות לצפות בסביבה התת-ימית, בדגים המדהימים שיש בים סוף ובאלמוגים המיוחדים מקבלת משמעות לגמרי אחרת כאשר אתה צולל בציפה נייטרלית בלי לחשוב כל רגע אם עלית יותר מידי למעלה או ירדת יותר מידי למטה.
ציפה נייטרלית
כאשר אני מתייחס אל “צלילה מאוזנת”, ביטוי שאינו קיים בעגה המקצועית, אני מתכוון לצלילה שבה הציפה של הצולל היא ניטרלית, כלומר לא חיובית ולא שלילית. מכיוון שצלילה לא מתבצעת על מישור דו-מימדי כמו בעולם שמעל המים אלא במרחב תלת-מימדי, עלינו להיות בשליטה לא רק על הכיוון שבו אנו מתקדמים אלא גם על ציר העומק האנכי העובר מפני הים ועד לקרקעית. השאיפה של כל צולל מתחיל תהיה לרכוש את המיומנות להתקדם בקו ישר מבלי לעלות או לרדת. לצורך העניין, אני אסביר מהי ציפה חיובית ושלילית: כאשר הצולל נמצא בציפה חיובית, גופו יעלה כלפי מעלה מבלי שהוא יעשה דבר. כאשר צולל נמצא בציפה שלילית, גופו ירד למעמקים מבלי שהוא יעשה דבר.
שליטה על הציפה בעזרת המאזן
על הציפה אפשר לשלוט באמצעות שני אלמנטים עיקריים: מאזן הציפה והריאות שלנו.
מאזן הציפה הוא מעין וסט שנלבש על הגוף ומחובר למיכל האוויר. בתוכו יש שקית גמישה שאותה אפשר לנפח או לשחרר ממנה אוויר. כאשר נרצה לעלות כלפי מעלה, נכניס אל המאזן אוויר, וכאשר נרצה לרדת נשחרר ממנו אוויר. השיטה היותר מתקדמת היא בעזרת הריאות. כאשר נרצה לעלות מעט כלפי מעלה, ניקח שאיפה גדולה של אוויר, וכאשר נרצה לרדת כלפי מטה נרוקן את הריאות מאוויר. שתי הטכניקות הללו ניתנות לרכישה לאחר אימון בסיסי אבל בלי להבין את העקרונות המובילים טכניקות אלו, עלול להיווצר קושי ראשוני בלמידה שלהן. העקרון הראשון שחייבים להבין הוא שהציפה של הצולל אינה משתנה מייד לאחר הכנסת או הוצאת אוויר, אלא לאחר מספר שניות, ולכן זה עלול לבלבל לפחות בהתחלה ולגרום להכנסת יותר מידי אוויר למאזן אשר בסופו של דבר יגרום לעליה מהירה מידי, פעולה שתגרור לאחריה שחרור אוויר רב מהמאזן שתגרור ירידה מהירה מידי, וכך אתם יכולים למצוא את עצמכם בפינג-פונג עם הים, כאשר אתם הכדור. לא כיף בכלל. הפתרון הוא, לשחרר או להכניס אוויר, ולהמתין מספר שניות.
חוק בויל
העקרון השני, שלקח לי קצת זמן להפנים אותו, הוא חוק בויל. חוק זה קובע שבטמפרטורה קבועה, הלחץ והנפח הם ביחס הפוך זה לזה. מה זה אומר? קודם כל צריך להבין שככל שנעמיק כך לחץ המים על הגוף שלנו יגדל. בגובה פני הים הלחץ הוא אטמוספירה אחת, בעומק עשרה מטרים מופעל על הצולל לחץ של שתי אטמוספירות, בעומק עשרים מטרים מופעל לחץ של שלוש אטמוספירות, וכך הלאה. יש מספר פריטי לבוש שמשפיעים על הציפה של כל צולל וגורמים לו לעלות כלפי מעלה באופן טבעי: מאזן הציפה שזוהי בעצם מטרתו, חליפת הצלילה שגם היא מושכת כלפי מעלה, הגוף שלנו גם הוא בעל ציפה חיובית. לעומתם, חגורת המשקולות אותה כל צולל לובש מושכת אותו כלפי מטה, ומטרתה לאפשר לצולל לשקוע אל הקרקעית בצורה קלה. פריטי הלבוש החשובים ביותר שעלולים להשפיע על האיזון שלנו כאשר העומק שבו אנו נמצאים ישתנה הם: חליפת הצלילה והמאזן. ככל שהחליפה תהיה עבה יותר כך היא תשפיע יותר על הציפה, אבל ככל שנעמיק כך החליפה תשפיע על הציפה שלנו פחות מכיוון שהלחץ שהמים יפעילו עליה יגרמו לנפח שלה להצטמצם. מאזן הציפה הוא פריט הלבוש החשוב ביותר המשפיע על הציפה שלנו במספר מובנים.
כמו שרשמתי, כאשר נרצה לעלות כלפי מעלה בעזרת המאזן, נמלא אותו באוויר. הבעיה היא שכאשר המאזן יתמלא באוויר ונעלה למעלה, לפי חוק בויל, לא רק שנעלה כלפי מעלה, אלא כאשר נגיע לעומק הקרוב יותר לפני הים, נגלה כי אנחנו עולים יותר. האוויר שבתוך המאזן מתרחב מכיוון שמופעל עליו פחות לחץ, ולכן המאזן מתרחב וגורם לנו לצוף אפילו יותר. העקרון שהבנתי קצת מאוחר היה שאם אני רוצה לעלות מעומק של 10 מטרים ל-5 מטרים, אז אני צריך להכניס מעט אוויר למאזן, אבל במהלך הדרך לעומק הרצוי אני צריך לשחרר אוויר מהמאזן מכיוון שבעצם ההתקרבות לעומק של 5 מטרים, נפח המאזן גדל אפילו יותר מבלי שנגעתי בו בכלל (האוויר התרחב). קצת קשה להבין בהתחלה איך אוויר יכול להתרחב. ההסבר הכי פשוט שאני יכול לתת הוא שכל גז שתופס נפח רב, ניתן לדחוס לבקבוק מאד קטן באמצעות הפעלת לחץ כדי להכניס אותו פנימה. אותו דבר קורה לאוויר או לכל גז אחר לצורך העניין, כאשר מופעלים עליו לחצי המים בעומק. אחרי שלמדתי שהכנסת אוויר למאזן כדי לעלות היא לא מספיקה כדי לשמור על איזון, אלא שצריך גם לשחרר אוויר מהמאזן כדי שלא לאפשר לאוויר שהתרחב במהלך העליה לתת לי ציפה גדולה ממה שרציתי, עברתי לשלב הבא - שליטה על הריאות. לפני שאני אמשיך, כדאי להבין שאפקט ההתרחבות של האוויר בעומק הקרוב יותר לפני הים, עובד בצורה הפוכה כאשר אנחנו רוצים להעמיק. כאשר רציתי להעמיק, היה עלי לשחרר אוויר מהמאזן אבל כשהעמקתי היה עלי לנפח מעט את המאזן כדי לפצות על הדחיסה של האוויר שנגרמת כתוצאה מלחצי המים הגוברים על מנת לא לשקוע מעבר לנדרש.
שליטה על הציפה בעזרת הריאות
שליטה על האיזון והציפה בעזרת הריאות מושגת די בקלות לאחר הפנמת העקרונות של חוק בויל. כאן נוסף משתנה חדש והוא לחץ האוויר שאותו אנו נושמים. האוויר שאותו אנחנו נושמים מתחת לפני המים מקורו במיכל אוויר דחוס. האוויר עובר דרך וסת שלו יש שתי דרגות. הדרגה הראשונה והדרגה השניה. אני לא ארחיב יותר מידי בנושא, אבל מה שחשוב להבין הוא שהאוויר הנמצא במיכל האוויר דחוס בלחץ מאד מאד גבוה, כל-כך גבוה שאיננו יכולים לנשום אותו. כדי שנוכל לנשום את האוויר שבמיכל, עליו לעבור דרך שתי הדרגות של הוסת וכאשר הוא יגיע אלינו הוא יהיה בלחץ הסביבה. לחץ הסביבה משתנה ותלוי בעומק שבו אנחנו נמצאים, כלומר אם נהיה בעומק של עשרה מטרים ננשום אוויר דחוס פי שניים מהאוויר מעל פני הים. בעומק עשרים מטרים ננשום אוויר דחוס פי שלושה מהאוויר שאותו אנו נושמים מחוץ למים. המשמעות הישירה היא שאנחנו נושמים יותר אוויר ככל שאנחנו מעמיקים. בעומק עשרה מטרים אנו נושמים כמות כפולה של אוויר בלחץ, ובעומק עשרים מטרים אנו נושמים כמות משולשת של אוויר בלחץ. מכיוון שאנחנו נושמים כל הזמן, תמיד הריאות שלנו יכילו אוויר בלחץ הסביבה, וכאשר נעלה או נעמיק לא תהיה על הריאות שלנו אותה השפעה כמו זו של המאזן (לחץ האוויר שבמאזן נשאר זהה כל עוד לא ננפח או נרוקן אותו, מה שלא אמור לקרות באותה תדירות שבה אנו נושמים). המשמעות לכך היא שהשליטה על האיזון באמצעות הריאות היא יותר יעילה, זה לא בדוק אבל כך אני הרגשתי אחרי שהמעטתי מאד להשתמש במאזן. בצלילת העומק השניה שלי החלטתי להשתמש בריאות לצורך האיזון. כמעט ולא נגעתי במאזן בכל משך הצלילה והדגמתי לעצמי את חוק בויל בצורה הטובה ביותר. כדי לעלות למעלה בעזרת שימוש בריאות כל מה שצריך לעשות זה לקחת נשימה עמוקה של אוויר, לנפח את הריאות ולהמתין מספר שניות עד שהעליה מתחילה להשפיע. כאשר עולים לגובה הרצוי, נניח מטר אחד מעל המיקום הקודם, יש לשחרר אוויר מהריאות למצב נורמלי. גם לאחר החזרת הריאות לנפח הרגיל שבו נוח לנשום, הציפה הכללית תהיה חיובית יותר מכיוון שבעומק הקרוב יותר לפני הים, הלחץ פוחת ומעט האוויר שיש במאזן מתרחב. במצב זה אפשר לנצל את הציפה החיובית ולעלות מעט יותר כלפי מעלה עד לעומק הרצוי. כאשר נרצה להתאזן יש לשחרר את כל האוויר מהריאות וכך נפסיק לעלות ואולי אפילו נתחיל להעמיק מעט. חשוב לזכור שלא משנה באיזה מצב הריאות נמצאות, אם הן מנופחות או מרוקנות, יש להמשיך לנשום אוויר בצורה רגילה כדי לתת לחנקן להשתחרר מהגוף. בכל מצב שבו הריאות שלכם נמצאות תמשיכו לנשום. תמיד אפשר לנשום, אבל פחות נוח לנשום כשהן לא במצב הנורמלי שלהן, ולכן כל הזמן השתדלתי לשנות את נפח הריאות כאשר רציתי לעלות כלפי מעלה, להעמיק או לאזן את עצמי. כאשר הייתי מאוזן בציפה ניטרלית, הריאות שלי היו במצב רגיל. בסך-הכל, בשבילי עניין האיזון היה כרוך בשני שלבים: 1. הפנמת העקרונות החשובים של חוק בויל וציפה ניטרלית. 2. אימון ויישום בפועל של אותם עקרונות.
כל מה שרשמתי נלקח מנסיון אישי שלי בלבד, ומכיוון שבעת כתיבת מאמר זה יש ברשותי נסיון של 12 צלילות בלבד, אין להתייחס לנאמר כאן כיעוץ לצלילה או כדרך הכוונה לצלילה האישית שלכם. כמו כן, במאמר זה נגעתי במספר עקרונות שקשה להבינם בקריאה ראשונית וכדי לחקור ולהבין אותם לעומק כדאי ואף רצוי לקרוא ספר המיועד לצוללים חדשים שמסביר בעזרת דוגמאות ושרטוטים את החוקים והעקרונות הבסיסיים של הצלילה, האיזון והציפה.
אם נדלקתם על הרעיון ואתם רוצים לקרוא עוד, תמצאו לעצמכם ספר לימוד נחמד, או אפילו יותר טוב, פנקו עצמכם בקורס. אל תגיעו חולים או מצוננים, ואל תשכחו לבדוק את עצמכם אצל רופא אף-אוזן גרון או אצל רופא צלילה כדי שלא תמצאו את עצמכם עם כאבי אוזניים בדרך הביתה באמצע הקורס. מעבר לחוויה המיוחדת של הצלילה, אם אתם אוהבים לטייל תוכלו לרכוש לעצמכם מיומנות שתאפשר לכם לטייל במקומות מדהימים שלא הכרתם בעבר.
תודה אחרונה לשמוליק מנהל מועדון קורל סי דייברס, לשלומי שהעביר אותי את הכוכב הראשון ובזכותו הצלילה שלי השתפרה מן הקצה אל הקצה ביום אחד, לאורי שהעביר אותי כוכב שני בכיף, לחבר’ה הטובים מהמועדון ולכל מי שהיה איתי בקורס.
עברית
English
