יומן מסע לעולם

אחרי סיור של חצי יום בכפר שיג’יאינג המשכתי בנסיעה מתישה של אלפי פיתולים העוברת בין ליישאן אל צ’ונגצ’יאנג. רק אחרי רונגג’יאנג הפיתולים נרגעים מעט. בסך הכל חמש וחצי שעות נסיעה במיניבוס.

יצאתי בשעה עשר בבוקר על מנת לחקור את הצד הדרומי והפחות מעניין של הכפר שיג’יאנג. על צלע ההר יושבים כמה סטודנטים לציור שהגיעו כדי לשפר את כישוריהם. בתי העץ החומים האופייניים לשיג’יאנג נראים בכל פינה. לאחר עליה של רבע שעה מהכפר הגעתי לכביש הראשי, לשם מגיעות באוטובוס קבוצות תיירים כדי לצפות מגבוה בנוף הכפר והנהר החוצה אותו. הכפר עטוף ערפל ברוב שעות היום וקשה לצלם אותו ממרחק רב.
המשך קריאה …

תגובה אחת »

שיג’יאנג. ישנם כאלף בתים בכפר הגדול בין כפרי המיאו. רובם עשויים עץ בצבע חום כהה שמקנה להם מראה מיוחד על צלע ההר. הכפר בנוי בתוך עמק ועל שתי צלעות הרים. בין שני חלקי הכפר עובר נהר שאותו אפשר לחצות על גשרי הרוח והגשם האופיניים לכפרי המיאו של המחוז. שדות האורז פזורים על טרסות יפהפהיות בכל האזור. יש כמה אפשרוות לטייל בשיג’יאנג - במרכז הכפר, הנמצא בתחתית העמק, על הצלע הדרומית או על הצלע הצפונית, עליה נמצאים רוב שדות האורז.

יצאתי מהמלון עם התיק הענק, במטרה להמשיך מקאילי אל שיג’יאנג ומשם אל צ’ונגג’יאנג. מכיוון שלא קיים קו המחבר בין השניים הייתי צריך לנסוע לשיג’יאנג (שעתיים), לחזור לקאילי ומשם לצ’ונגג’יאנג. ליישאן נמצאת איפשהו על הדרך והאוטובוס לצ’ונגג’יאנג עוצר בליישאן בדרך. כדי לקצר תהליכים במקום לנסוע ישירות לשיג’יאנג עליתי על האוטובוס לליישאן (13 יואן, שעה וחצי), השארתי את התיק הענק בשמירת חפצים בליישאן (יותר נכון להגיד, במשרד של הכרטיסנית) בתמורה לארבעה יואן ליום, ועליתי על האוטובוס לשיג’יאנג שיצא בשתיים אחר הצהריים (10 יואן, שעה אחת).
המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום נסעתי מקאילי אל הכפר לאנגדה. בטרק רגלי הגעתי אל שני חלקי הכפר המרוחקים זה מזה, ומשם במסלול לא מסומן דרך ההרים הסובבים. תפסתי טרמפ על הכביש הראשי עד לכפר קטן בדרך, ומשם על אופנוע אל ליישאן ובחזרה לקאילי.

אוטובוס שיוצא לעיתים תדירות מקאילי אל ליישאן עוצר בכפר לאנגדה כעבור שעת נסיעה. המחיר 9 יואן.

הכפר לאנגדה מחולק לשני חלקים. החלק שני מרוחק כחצי שעת הליכה מהראשון.

החלק הראשון, בו עוצר האוטובוס, הוא די קטן. בתי עץ מסורתיים נראים מכל עבר. על חלונותיהם תלויים פלפלים חריפים ותירסים מיובשים שמעניקים להם גוון מיוחד.

המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום יצאתי לסיור בעיר גוויאנג במטרה להשלים ציוד חיוני חסר - מגבת למטיילים. מגוויאנג עליתי על אוטובוס לעיר קאילי, שם ביקרתי במדרחוב שוקק החיים, שוק הלילה והמרכז המסחרי.

בנסיון נואש לאתר בעיר גוויאנג מגבת למטיילים לאחר שזו הקודמת נשכחה בצ’נגדו, יצאתי על הבוקר מהמלון וחיפשתי רגלית חנות למטיילים שאת כתובתה נתן לי נהג מונית מאתמול. לפי הפקידה במלון המקום לא רחוק. הגעתי לחנות אחרי כחצי שעה והנחיות שונות ומשונות בסינית ממקומיים. זו התבררה כחנות לחיילים (חנויות לחיילים די פופולאריות בסין בהשוואה לחנויות למטיילים), אך מגבת למטיילים אין. המוכרת הייתה נחמדה ונתנה לי כתובת של אחת חנויות המטיילים הבודדות בעיר גוויאנג.

תפסתי מונית, הראתי לנהג את הכתובת ויצאנו לדרך. תעריפי המוניות בגוויאנג גבוהים ומתחילים בעשרה יואן, כמו בבייג’ינג.
המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום חזרתי לאתר מערת ארמון הדרקון כדי לעלות בשנית על האומגות הענקיות ולעבור בנחת על “מאורת הדרקון” היפהפיה. לאחר החזרה לכפר יצאתי רגלית לכיוון ההפוך. עברתי בשדות אורז מקסימים, עזרתי למקומיים לחבוט בגבעולי התבואה, ולאחר שיט על הנהר המשכתי ברגל על שביל לא מסומן באזור ביצות מדהים שצמוד לאתר מערות ארמון הדרקון. בשעה האחרונה ליווה אותי דייג מקומי שסיפר לי על הטיולים שלו בסין.

את מרבית חלקי אתר מערת ארמון הדרקון, הלא היא לונגונג דונג, כבר ראיתי ביום הקודם. התעוררתי מוקדם בבוקר ונכנסתי בחזרה אל אתר המערות מהכפר שבו ישנתי. מכיוון שהכפר נמצא בתוך האתר אפילו לא הייתי צריך לרכוש כרטיס נוסף (128 יואן, 68 לסטודנטים).

הלכתי בחזרה לכיוון האומגות. לא הספיק לי מה שעשיתי אתמול ורציתי להשלים את החסר. אדם מקומי התלווה אלי להליכה והגיע איתי עד לאומגות. המעבר ב “מאורת הדרקון” המדהימה הוא בונוס נוסף. לאחר המאורה, עברנו במערת גואניין, שהיא מעין כוך ענקי בתוך ההר שבתוכו מקדש ונזירים.

המשך קריאה …

תגובה אחת »

באותו יום יצאתי לשני אתרים גדולים באזור אנשון (מחוז גווידז’ואו) - מפל חואנגואושו ומערת ארמון הדרקון (מערת לונגונג). עד לאותו יום המחוז לא היווה עבורי אטרקציה גדולה. הוא שימש בעיקר כנקודת מעבר בין מחוז סיצ’ואן למחוז גואנגש’י, בו נמצאים גווילין ויאנגשואו.

בהתאם להמלצת בעלי המלון שבו שהיתי באנשון (חדר חביב עם שרותים צמודים ומקלחת עם מים חמים ב-50 יואן, לאחר מיקוח קל), כל אחד מהאתרים הצריך יום שלם, אך מכיוון שהייתי קצר בזמן רציתי לאחד בין האתרים. ממדריך הלונלי פלנט הבנתי שהדבר אפשרי ושיש מיניבוס העובר בין האתרים, נתון שהתברר בהמשך כשגוי.

בעל המלון המליץ להגיע קודם למפל חואנגאושו, האתר “הגדול” מבין השניים, משם אוכל להמשיך במיניבוס למערת ארמון הדרקון (לונגונג דונג), “הקטן” מבינהם.
המשך קריאה …

אין תגובות »

אחת המערות הגדולות בעולם נמצאת במחוז גווידז’ואו, לא הרחק מהעיר אנשון, שנמצאת במרחק שעה וחצי נסיעה מגוויאנג. לא יכולתי להגיע עד לאנשון מבלי לבקר במערה הגדולה בסין, ולמרות שזו לא המערה שציפיתי לגלות, היא ענקית ומקסימה.

קמתי די מוקדם. התרופות הסיניות מהלילה הקודם החלו לחלחל למערכות והרגשתי טוב יותר. יצאתי ברגל מהמלון החביב שבו שהיתי (30 יואן לחדר פרטי). הלכתי לכיוון המדרחוב וחיפשתי את האוטובוס לכיוון מערת דז’ג’ין. למרות שלעיירה ולמערה אותו שם, היא נמצאת במרחק של שעת נסיעה מהעיר. במהלך הנסיעה נגלים הנופים היפהפיים של מחוז גווידז’ואו בצורת שדות אורז, עליהם אלומות אסופות בסגנון הסיני המסורתי, והרים קטנים המהווים חלק בלתי נפרד מהנוף.

כשהגעתי לאתר המערה, בדיוק הגיעה קבוצה גדולה של תיירים סינים. הצטרפתי אליהם ויחד נכנסנו לסיור מודרך, כלול במחיר הכרטיס הגבוה. כאן המקום לציין שאי אפשר להיכנס למערה ללא סיור מודרך וזה יוצא רק כאשר מגיעה קבוצת מטיילים. היה לי מזל באותו יום. לא ברור לי כמה צריך להמתין בדרך-כלל.
המשך קריאה …

2 תגובות »

נסיעה מגוויאנג אל אנשון הנמצאת מערבית אליה. משם אוטובוס נוסף אל עבר דז’ג’ין. נסיעה שכזו אורכת בסך הכל חמש שעות, כולל הזמן הדרוש להחלפת אוטובוס.

כהרגלי קמתי מאוחר בשעה עשר וחצי, וגיליתי שמזג האוויר הסגרירי והגשום של גווייאנג הצליח לתפוס אותי לא מוכן ושוב חטפתי איזה וירוס. באותו יום נזכרתי שכבר שבוע שלם שכחתי לקחת את המולטי-ויטמין הכל-כך בזמן שמטיילים במקומות רחוקים. כדי למנוע מחלה חוזרת כמו שקרה בש’יאן וחיסלה כמעט שבוע מהטיול, הצטיידתי בבגדים חמים וקפצתי לבית המרקחת הקרוב כדי לרכוש את מיטב התרופות.

בבית המרקחת התקשורת מסובכת. כאן לא מדובר בשיחות יום-יומיות בסינית אלא בתרופות מהרפואה הסינית, מינונים וכהנה וכהנה. מי שלא מסביר את עצמו נכון עלול לגמור עם תרופה משלשלת במקום תרופה נגד שפעת. הנסיון שלי בבית המרקחת בש’יאן הוכיח את עצמו ויצאתי משם עם מיטב התרופות לכאב גרון ושפעת , יחד עם סירופ לכאב גרון שמיוצר בהונג קונג והתגלה כמוצלח בפעם הקודמת. גודל הנזק - 71 יואן.
המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום ביקרתי בפארק צ’יאנגלינג (Qianling) הנמצא בתוך העיר גוויאנג. זהו פארק ענק שבו חיים קופים, והוא אינו בדיוק הפארק הטיפוסי שחשבתי שאראה.

מחוז גווידז’ואו. רכבת הלילה הגיעה אל גוויאנג לאחר 18 שעות נסיעה מצ’נגדו. השעה הייתה שמונה בבוקר. היתרונות של דרגש שינה תחתון ברכבת גדולים מתמיד כשמדובר בנסיעה כ”כ ארוכה. זה התחתון הוא המרווח מבין השלושה. אפשר לאחסן את התיקים מתחת למיטה ולצאת לטיול קצר לשרותים מתי שרוצים. בנוסף, אפשר לצפות בנוף מהחלון בקלות ולהשתמש בשולחן הצמוד לכוס תה, מרק או מנה חמה.

ההפרש הזעום בין הדרגש התחתון לזה האמצעי (4 יואן) יוצר מצב שקשה להשיג כרטיס מסוג זה, בוודאי שלא בהתראה קצרה מראש. ברכבת שבה נסעתי לא היו סולמות אל הדרגשים הגבוהים. במקומם היו מעין רגליות מתקפלות שעליהן צריך לקפץ כדי להיכנס לדרגשים העליונים.
המשך קריאה …

אין תגובות »

יום כיפור. יצאתי מההוסטל למאפיה הסמוכה, קניתי לחמים איכותיים. שאלתי את המוכרת אם היא יודעת היכן אפשר למצוא גבינה, שהרי לחם אי אפשר לאכול יבש. היא הציעה לי ריבה (5 יואן) וענתה שאין באזור גבינה. כאן המקום לציין שסין היא לא המקום המתאים למצוא סלטים, גבינות, או כל דבר אחר שאפשר למרוח על לחם. בהוסטל אמרו לי שאפשר להשיג גבינה בסופרמרקט הסמוך, אבל הוא די מרוחק.

עליתי על מונית לכיוון תחנת הרכבת של צ’נגדו בשעה אחת אחר הצהריים. הפעם יצאתי בזמן וביקשתי מהנהג שיעצור על הדרך במקום שמוכר גבינה, אבל כנראה מחוסר ידע הוא אמר שאפשר למצוא בתחנה. גבינה לא הייתה שם.
המשך קריאה …

אין תגובות »